התפתחות הילד בגיל הגן
הילד בגיל 4 עד 7 חווה את המציאות החיצונית, אך חשיבתו עדיין גולמית ואינטואיטיבית והוא ממוקד בעיקר בחווית הרגש, חווית התנועה והחושים. כמו כן הוא רגיש במיוחד לכל ההתנהלות הריתמית, כלומר לסדר יומו ולריתמוס העולם שסביבו.
הרצון לחזור שוב על אותו הסיפור, השיר, הדקלום; משחקי הדמיון החוזרים על אותו תוכן שוב ושוב; הטיול לאותם המקומות המוכרים; השעות הקבועות של הארוחות; שינה בזמנים קבועים; ברכות ידועות לפני פעילות; כל אלה מהווים עבור הילד מקור לסיפוק ושמחה פנימית.
החזרה נותנת לילד יציבות ובטחון. מיציבות זו יתפתחו מאוחר יותר כוחות של התמדה והעמקה. בגנים אנו מתמסרים לרצון זה של ילדנו לחזרות, סדר וריתמוס.
אברי הגוף ומערכת החושים של הילד הרך מתעצבים במידה רבה כתלות בקשר עם הסביבה. הילדים לומדים דרך חיקוי פעילות המבוגרים ודרך מה שהם קולטים באמצעות החושים. לכן אנו מייחסים חשיבות עליונה לאופן שבו מתנהלים המבוגרים בגן ולגירויים השונים אשר סביב. רשמים פשוטים ומעוררי דמיון, אווירה של שמחה, מוסריות ואהבה כנה - אלה יעזרו בבנייה הרמונית ושלמה של הגוף, התנועה, חווית המרחב והחושים. זהו הבסיס לפיתוח יכולות וכושרי הילד גם בשנים הבאות.
