מתמטיקה

 

ניתן לומר כי המתמטיקה היא כמו גויאבה או כוסברה – או שממש אוהבים את הארומה המיוחדת של המקצוע, או שלא מסוגלים להתקרב. בהוראת מתמטיקה, אנו מוצאים את עצמנו הולכים על חבל דק. אם נצעד לאט לאט, בבטחה – התלמידים המהירים משתעממים והכיתה כולה אינה מתקדמת דייה. אם נצעד בעודף ביטחון ובזריזות – חלק גדול למדי של הכיתה נשאר המום ומבולבל מאחור. מציאת האיזון בין למידה מאתגרת לבין למידה המתאימה לכל רמות הכיתה היא המבחן הראשון של המורה למתמטיקה ותלמידיו.

 

בבית ספר ולדורף אנו רואים במתמטיקה הזדמנות לא רק לאמן את היכולות האינטלקטואליות של התלמידים, אלא גם לעודד דרך המקצוע את כוחות הרצון והרגש. שיעורי מתמטיקה מזמנים תרגילי תנועה רבים, מסירת כדור, קפיצה על חבל, מרוצי שליחים, תנועה במעגל על פי ריתמוסים שונים. כל אלה מפתחים את כוחות הרצון של התלמידים ומחדירים את ההבנה המספרית דרך הגוף. בכיתות הצעירות משלב המורה סיפורים חשבוניים ומלווה את הלימוד ביצירת "תמונות מחשבתיות". תמונות אלה פונות לחיי הרגש. 

 

שיעורי החשבון מאלצים את הילדים להיות אקטיביים, פעילים בגוף ובמחשבה ללא הפסקה. לא ניתן להישען לאחור, לבהות ולהעלם, מאחר וכל שיעור הוא עוד שלב בסולם הלימוד. לכן, מצד אחד ניתן לראות את הכיתה פעילה מאוד, מרבה להשתתף, עירנית, אך בסוף השיעור ניתן להבחין בעייפות. זהו שיעור הדורש מכל הילדים להיות במאמץ.

 

דרך המתמטיקה לומדים הילדים את חשיבותו של הסדר והארגון, את חוכמת החוקיות, את המנוחה שבעבודה הסיזיפית. כל ילד לומד על עצמו: האם הוא מוותר בקלות? האם אינו מוכן לוותר כלל? האם הוא מסור ומבצע כל משימה עד סופה? כל ילד חווה את ההנאה שבמציאת פתרון, שהוא אחד ומוחלט.